החלטה בתיק ת"פ 1051-07-09

בפני בקשה לאפשר חזרה מהודיה מכוח סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב -1982 (להלן: החוק) .

ביום  07/10/10 הודה הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג- 1973, בעקבות הודיה זו הורשע הנאשם.

ביום 12/12/10 הצדדים מודיעים כי הגיעו להסדר טיעון וב"כ הנאשם מבקש לצרף שני תיקים נוספים שעניינם עבירה לפי הסעיפים הנ"ל.  ב"כ המאשימה הודיעה לבית המשפט כי ההסדר הינו שהנאשם יודה, יורשע וישלח לתסקיר שירות המבחן. יוטלו על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל,   ובכפוף לתסקיר חיובי ירוצו בעבודות שירות ובנוסף מאסר על תנאי ופסילה.

ביום 29/03/11 ביקש ב"כ הנאשם מבית המשפט להתפטר מייצוג הנאשם בשל חילוקי דעות בינם. הנאשם הודיע לבית המשפט כי לאחר שבית המשפט הסביר לו את משמעות הודייתו אין הוא חוזר בו מההודיה הן בתיק זה והן בתיקים המצורפים ומבקש להפנותו לשירות המבחן.

ביום 05/10/11 הוגשה הבקשה להתיר לנאשם לחזור בו מן הודייתו, היא הבקשה נשוא החלטה זו.

לטענת ב"כ הנאשם (המדובר בב"כ אחר מזה שייצג את הנאשם בישיבות הקודמות) יש להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו וזאת משני טעמים:

הטעם הראשון הוא כי הנאשם לא הבין במה הוא מודה ולפיכך לא מדובר בהודאה. לטענתה לא מדובר בהודאה שניתנה חופשית ומרצון.

הטעם השני בגינו לטענת ב"כ הנאשם יש להתיר חזרת הנאשם מהודייתו היא כי הנאשם חפץ להוכיח את מעשהו המסוים- החזקה לצריכה עצמית בלבד, ואת חפותו מעבירות שלא ביצע- החזקה שלא לצריכה עצמית.

ניתן ללמוד מהתסקיר החיובי כי בקשתו של הנאשם כנה ומקורה ברצונו האמיתי להוכיח את חפותו.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה מהסיבה שהנאשם לאורך כל ההליך היה מיוצג והדברים היו ברורים לו.

סעיף 153(א) לחוק מתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו אם הרשה זאת בהמ"ש מנימוקים מיוחדים

שיירשמו.

כב' השופט קדמי בספרו, על סדר הדין בפלילים בעמ' 849 מציין, שההלכה לעניין חזרה מהודיה היא, שבית המשפט יעתר לבקשה לחזרה להודיה, אך ורק אם קיים חשש ממשי שההודאה ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי של הנאשם או בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו.

אכן, וכפי שנאמר בע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י מא (2) עמוד 579, אין לקבוע בנושא זה כללים נוקשים, אך היעתרות לבקשה לחזרה מהודיה תעשה במקרים נדירים וחריגים.

אין ספק שעל הנאשם לשכנע את ביהמ"ש, כי בקשתו להתיר לו לחזור בו מן ההודיה, נעוצה בנסיבות כאלה, שדחיית הבקשה משמעה פגיעה של ממש בהגנתו.נ

מעבר לכך, בע"פ 358/76 ירדני נ' מדינת ישראל נפסק, שהיתר לחזור מהודאה ראוי שינתן במשורה וביד קמוצה ובמקרים יוצאי דופן, והכלל הוא שאין להרשות לנאשם לחזור בו מהודאתו.

בע"פ 1230/96 האחים בדיר נ' מדינת ישראל דינים מחוזי כרך כ"ו(7), הבהיר ביהמ"ש המחוזי, שאכן אין רשימה סגורה למקרים בהם יעתר ביהמ"ש לבקשה לחזרה מהודיה וכל מקרה יבחן עפ"י נסיבותיו, אך הנטייה לאפשר חזרה מהודיה תהא רק כאשר ההודיה נעשתה מכוח אילוץ או מדובר בסיבה כנה ואמיתית, בגינה מבקש הנאשם לחזור בו מהודייתו.

בפסק דין זה מציין ביהמ"ש, שאין לנקוט ביד נדיבה במתן היתר לחזרה מהודיה, מאחר והדבר עלול לפתוח פתח לנאשמים להתחרט על הודאתם, דבר שיש בו כדי לפגוע בניהולו התקין של הדיון ולשבש הליכי משפט.

בנסיבות המקרה סבור אני כי דין הבקשה להדחות.